The Framer Magazine Visual Art Major Thelma Yellin

2022 /ברק זילברמן / ללא כותרת

לאחר שנת לילה טובה ובהחלט נחוצה, רקדנו את דרכנו אל תוך יומו השני של פסטיבל האמנויות, ולטובת ריקודי עם במגרש הספורט יצאנו החוצה. בפעילות לימדה אותנו המדריכה ריקודים לשירים שונים ומגוונים, התנסינו בריקוד בזוגות,שלשות ומעגלים, והוכחנו פעם נוספת שאנו בהחלט בין-תחומיים. לאחר מכן, עלינו שכבות ט-יא על אוטובוסים, ונסענו למדרשה לאמנות בבית ברל, בעוד שכבת יב נשארה בבית הספר, לערב שמיניסטים מקסים.

את הביקור במדרשה פתחנו באולם הרצאות, בו נפגשנו ושוחחנו עם רותי סלע, אמנית וידאו ארט המלמדת במדרשה, שהציגה בפנינו מעבודותיה הנבחרות, ובעקבותיהן ענתה לנו על שאלות. לאחר המפגש התחלקנו לסדנאות שונות:

האם אי פעם שברתם קערה מרוב עצבים? טוב, גם אם כן, אין לכם ב להתבייש, אתם סוג של אומנים! גם אם שברתם לאמא כד מחרס, תוכלו לפסל בסדנת פיסול בהרס! בסדנה בחנו את פעולת ההרס כחלק ממלאכת הפיסול, וראינו שלפעמים ההרס, הוא באמנות מרכיב דגול.

בסדנת המונוטייפ הדפסנו על רשת, במקום לצייר על דף עם מברשת. לאחר מכן הדפסנו גם על חולצות, ועם פריט לבוש חדש ויצירתי יצאנו מרוצים ומרוצות. הכלאות מצועצעות- בסדנא השתמשנו בגוף של צעצוע ממונע, כדי ליצור פסל שנמצא בתנועה. ציור מודל- בסדנא שברנו לכמה שעות את שגרת רישום המודל, ואת העפרונות החלפנו במכחולים ובצבע, איזה הבדל! בסדנא למדנו כיצד להשתמש במשטחי צבע ולנצל את תכונות החומר בהתייחס לאור וצל, גודל וקומפוזיציה, וציירנו מודל, שמולינו החליפה פוזיציה. כלים משונים- בסדנא עבדנו עם שלל כלים כמו מברשות שיניים וכלי מטבח, ולמדנו שגם איתם ניתן ליצור אמנות באופן משובח.

ביום שישי ה13.1, הגענו לבית הספר מעוניינים ורעננים, לכבוד הבוקר שהוקדש לטובת הרצאות של ארבעה אמנים. המאייר דוד פולונסקי הרצה לשכבה י"א, אמן המיצג והוידאו ארט שחר מרקוס הרצה לשכבה י, האמנית הבין-תחומית מיכל הלפמן הרצתה לשכבה י"ב, ואמן הקומיקס והקריקטוריסט אסף חנוכה הרצה לשכבה ט.

Theater students at the school from 8 to 8 are running around, male and female dancers are already paying rent at Thelma Yellin, classicists are registering for the Winter Olympics in the challenging instrument carrying category, jazz musicians are running in the ensemble marathon, pop rock is still acclimating to the status and filmmakers are documenting everyone from the sidelines, and what do the visual artists do? Good thing you asked! Let's learn:

The festival started and on the first day, we all gathered in Yarkon Park. We were divided by layers into five different activities, which were taught by the teachers of the program, thanks to whom we also brought pencils to the park. Each layer went through a total of two activities, enriching and colorful. The first activity was drawing near and far. In the activity, we were asked to record or draw from observation two objects, one close to us and one far from us, located in the park surroundings, a tree, a rock, a cactus or even an insect, and to combine them on one page, using any style and technique we want, with which we can create a special drawing.

In response to the question of how we can experience our environment, we entered the second activity, Akudoku - during which we were in the cactus garden. Through the lenses of still cameras, with the help of a recording device (Zoom) and with the help of phones, we listened to the sounds in nature that fascinated us. We documented, explored and experienced it in different ways, and saw how many worlds can be touched through observation. At the same time, another activity took place in the rock garden, in which the students toured the Yehoshua Gardens, among the sculptures, and a mixed media environment painting activity, which brings the students closer to the environment through art.

The last activity was a video exercise in the green landscape, in which the students were asked to create video art in the park surroundings. Some took the exercise to the comic side, and some created a short drama film that would not shame even a film major. At the end of the activities, we all gathered back to school to travel, for a day and evening of artistic activities, knitting, drawing and painting. Among the activities were a knitting circle organized by the student council and a long painting activity, and we also got the opportunity: to hear the personal story of Abigail the model, who told about her work and the importance of the nude model in art.

And of course, the evening will be closed, with two rounds lasting three hours, of a nude model...

1/14

תיאטרוניסטים בבית הספר מ-8 עד 8 מתרוצצים, מחולניקיות ומחולניקים כבר משלמים שכירות בתלמה ילין, קלאסיקאים נרשמים לאולימפיאדת החורף בקטגוריית סחיבת כלי נגינה אתגרית, ג'אזיסטים רצים במרתון ההרכבים, פופ רוק עוד מתאקלמים למעמד וקולנועיסטים מתעדים את כולם מהצד, ומה עושים החזותיסטים? טוב ששאלתם! הבה נלמד:

אהרוני / 2022

ללא שם / 2022

oaxaca mexico 1990 chromogenic print ציור של

Oaxaca, Oaxaca, Mexico, 1990, Chromogenic print

00:00 / 32:14

1. The Mighty - Safari
2. Unknown - Albatross
3. Swing Slow - Western Bolero
4. Lucio Battisti - Si, Viaggiare
5. Keola & Kapono Beamer - Pua Tubarose
6. The Millennium - The Island
7. Las 4 Monedas - Ayer Sonreí
8. El Baile Aleman - Neon Lights
9. Ricky Nelson - Sweeter Than You
10. Michelle Phillips - The Aching Kind
11. Odyssey - Sad Face

"דיפטיך מרלין", אנדי וורהול, 1963

רבים מכתביו של הפילוסוף פרידריך ניטשה דנים ומבקרים את הדחף האנושי לגילוי האמת, שמתגלם במחקרם של פילוסופים לאורך ההיסטוריה. ניטשה טוען כי השאיפה הכפייתית לחיפוש אחר האמת מלווה את הפילוסופיה המערבית מאז ומתמיד. הוא מדגיש כי הפילוסופים המחפשים אמת, ובפרט המטפיזיקאים, מבזבזים את זמנם בשאלה זו. בזבוז מכיוון שתשובה אליה אין בנמצא. בספרו לגניאולוגיה של המוסר, ניטשה מונה את טעויותיהם של המטאפיזיקאים, שראו בעולם החושים דבר משתנה ומתעתע ולכן חיפשו את האמת באמצעות דקדוקי המדע. ביקורתו של ניטשה כלפי הוגים אלו (לדוגמא כלפי עמנואל קאנט) נשענת על הפרדוקס הטמון בחקר שאלות פילוסופיות באמצעים לוגיים, דבר שנתפש בעיניו כסר טעם ואף פסול. הוא טוען כי על הזרם הפילוסופי הבא להתנער מהשאיפה לאמת, שבין ביטוייה ניתן למנות את הדת, את אידיאל הפרישות, זרמים רבים בפילוסופיה המודרנית והמדעים המדויקים. התנערות זו תאפשר לאדם לחוות את העולם בצורה כנה, אינסטינקטיבית ואותנטית. ניטשה מפתח את הרעיון הזה בטענה כי יש לאמץ את האמנות כאלטרנטיבה למדע. הוא מעמיד את האמנות כדרך חיים אותנטית וסובייקטיבית, בניגוד לאמת. האמנות, כך הוא טוען, אינה מקדשת את האמת, אלא את השקר. שכן האמן או האמנית יוצרת בעבודותיה עולם חדש, פלאי, נגיש וחד פעמי, ולכן עשייתן נוגדת את אידיאל האמת האפלטוני, הנצחי והנשגב.

כפי שניבא ניטשה, הפילוסופיה הפוסט-מודרנית שהתפתחה כמה עשורים לאחר מותו תוקפת את העקרונות הרציונליים, רוויי המושגים ורודפי האמת של הפילוסופיה המודרנית. זרמים פוסט-מודרניים כגון אקזיסטנציאליזם, רלטיביזם וניהיליזם מפרקים את מושג האמת האבסולוטית ומבקשים לבטל את הרלוונטיות שלה. טקסט זה מחפש חוקר אמנות פוסט-מודרנית התואמת את תפישתו של ניטשה, אמנות שמהללת את השקר.

היחס לאמת באמנות מקביל לזה שסקרתי בפילוסופיה. האמנות לאורך תולדותיה חיפשה אחר האמת, בין אם בתקופות מוקדמות דרך סגידת היופי, בין אם בתקופה המודרנית דרך רגש האדם. אפיון זה השתנה באמנות הפוסט-מודרנית. נוצרו סגנונות ורעיונות שונים שדוחים את האמת ומאמצים את האשליה השקרית.

לא ניתן להצביע במדויק על המעבר בין האמנות המודרנית לפוסט-מודרנית. מועד המהפך משתנה מחוקר לחוקרת ובין מקום למקום (אמריקה או אירופה). ולמרות זאת ישנם זרמים אסתטיים ויצירות מסוימות שנחשבים למכונני המעבר בין התפישות. היות והיצירות הללו משלבות את שתי התפישות, היחס שלהן לאמת ולשקר נע בין רעיונותיו של אלפטון לבין רעיונותיו של ניטשה. יצירות אייקוניות אלו, בזכות הצורה שלהן וכן תוכנן, מטילות דופי בחיפוש האנושות אחר האמת. דוגמאות ליצירות אלו הינן ה"מזרקה" המוכרת של דושאן (1917), "דיפטיכון מרלין" של אנדי וורהול (1962) ו"שעון (אחת וחמש)" של גוזף קוסות (1965). שלוש עבודות אמנות אלו מרדדות, משכפלות ומפרקות את אותה אמת אפלטונית יחידה ונשגבת, וכך פורצות הן את גבולות האמת והן את גבולות האמנות. דינמיקה זו מתאר הפילוסוף וולטר בנימין בשנת 1939: "מן התצלום, לדוגמה, ניתן להכין העתקים לרוב; לבקש לדעת איזהו ההעתק האמיתי, אינו אלא משאלה חסרת שחר. ואולם, משעה שאי אפשר להשתמש עוד באמת המידה של האותנטיות לגבי מוצר האמנות, כל תפקודה של האמנות משתנה מעיקרו".

"שעון (אחת וחמש)", גוזף קוסות, 1965

סינדי שרמן ואלטר-אגו

"אלטר-אגו" (Alter Ego) היא אחת התופעות הבולטות באמנות הפוסט-מודרנית. בחסותה, האמן או האמנית יוצרת לעצמה זהות אלטרנטיבית ושקרית, אשר אותה היא מגלמת בעבודותיה. כך נוצרת דמות בדויה המנותקת מאישיותה ה"אמיתית" של האמנית. הקונספט הזה הינו תולדה של העיסוק האובססיבי בפשר האינדיווידואל, עיסוק המאפיין את הפוסט-מודרנה.

הצלמת האמריקאית סינדי שרמן, שנולדה בשנת 1945, ידועה בזכות השימוש המרובה שלה באלטר אגו. לאורך רוב שנות הפעילות שלה, שרמן צילמה דיוקנאות עצמים לכאורה, המציגים אותה מחופשת לשלל דמויות נשים שונות ומגוונות. את הדמויות הללו היא בונה בהתאם לקלישאות מגדר השכיחות בחברה, ומתחזה לדמויות נשים שמככבות בסרטי B הירודים. כמו כן היא יוצרת גלריה של סטראוטיפיות אמריקאיות, המאכלסות את התרבות הפופולרית של ארה"ב.

שרמן התפרסמה בזכות סדרת התמונות "סטילס מסרט, ללא כותרת" (Untitled Film Stills) שצילמה בין השנים 1977 ל-1980. בכל אחת משישים ותשע תמונות אלו מוצגת גיבורה בדיונית מסרט פרי דמיונה של שרמן. הדמויות הללו כה קלישאתיות עד כדי שאנו מרגישים שוודאי ראינו את אותו הסרט, שלא קיים באמת. בכל התצלומים מופיעה שרמן, שמשחקת תפקיד של שחקנית שמשחקת אישה בסרט אמריקאי.

למעשה, מוטיב השקר נוכח במספר מובנים בסדרה זו. ראשית, השקר נובע מהאלטר-אגו ששרמן יוצרת בתצלומים. השקר הזה כל כך עוצמתי מכיוון שהוא אמין ומשכנע: הסטילס נראים כמו צילומי מסך מסרט הוליוודי ישן; כל פרט בפריים מוקפד ומדויק. שרמן מכפילה את השקר בזאת שהיא אינה מגלמת סתם דמות, אלא מגלמת שחקנית שמגלמת דמות. מדובר בפיקציה בתוך פיקציה. הסרט ההוליוודי הינו בעצמו שקר. הדמויות והעלילה לא אמתיות, ולכן כאשר שרמן מעמידה פנים כאילו היא דמות בסרט, השקר מועצם.